כוויות פתופיזיולוגיה

כוויות פתופיזיולוגיה

כווייה היא פגיעה בעור ולעיתים גם ברקמות שתחתיו עקב מגע באש, מוצק, נוזל או גז (כגון קיטור) חם, או בשל קרינה, 

זרם חשמל או חומר פעיל כימית (כגון חומצה). יש המשתמשים בכינוי כווייה גם לתיאור פגיעה בעור בשל קור.

סיווג הכוויות נעשה ע"פ עומקן:

כוויה דרגה 1- פגיעה באפידרמיס בלבד ומתבטאת בבצקת בעור ובאודם מקומי.

כוויה דרגה 2 - כל שכבת האפידרמיס נפגעת וחלק משכבת הדרמיס. הכוויה מאופיינת בכאב עז, באודם ובשלפוחיות.

כוויה מדרגה 3 - פגיעה לעומק בכל שכבות העור וגם ברקמות שתחת העור-סבקוטן  כולל רקמת שומן, כלי דם ועוד.

חלוקה לאזורים:

ניתן לחלק את הכוויה ל-3 אזורים עיקריים ע"פ היקף הנזק ואספקת הדם לרקמה. חלוקה זו נקראת “Jackson zones”

המעגל הפנימי  A- מרכז הכוויה הנפגע ביותר הידוע כ"איזור הקואגולציה" בו מתרחשת דנטורציה של חלבונים, איסכמיה, מוות תאים עד לנמק.

המעגל האמצעי B - המעגל השני, הידוע כ"השטח הסטטי", הוא היכן שתאים איסכמיים יכולים להימצא. זהו אזור קריטי בו עלולים תאים נוספים

להיות איסכמיים והרקמה עלולה להידרדר לרקמה נקרוטית. עם זאת, בטיפול נכון התאים יוכלו להחלים מהפציעה, ובכך יקטן השטח של מעגל זה.

המעגל השלישי C -   הוא "השטח ההיפרמי" המאופיין בהרחבת כלי דם וזרימת דם מוגברת, על כן הופעת האודם.

סיפור מקרה:

מטופלת בהריון עם כוויה ממים רותחים בקרסול שהזדהמה וטופלה באנטיביוטיקה באשפוז בבי"ח.
בשחרורה מהאשפוז החל טיפול אחות הקהילה בהטריה עם אוקטינילין ג'ל להטריית הרקמה הנקרוטית במרכז הכוויה ("אזור הקואגולציה")

ומעל חבישת טיאל עם שוליים דביקים. תוך ימים ספורים נצפה שיפור משמעותי במדדי הפצע: רקמת הפיברין היבשה הוסרה,

רקמת אפיתל חדשה הופיע וקוטר הפצע הצטמצם.